אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

הָעֵץשֶׁלִּי


מאת: רוני מליץ הרי

מ+מליץ הוצאה לאור 2020

26 עמוד, מנוקד

 

'פה אני מטפס גבוה ויושב וחושב.

אני שומע את הציפורים, הנמלים, את הרוח והעלים.

את המחשבות שלי מדברות.

בואי, טפסי אתי.'

ילד מזמין את אמא לטיול ומראה לה את העץ 'שלו'. הם הולכים יחד כברת דרך בסביבה ירוקה ונעצרים מול עץ נישא. הילד מספר לאמא על מה שחווה בסביבת העץ תחתיו, בין ענפיו ובצִלּוֹ; כל האירועים האלה, משמעותיים פחות או יותר ('כאן אכלנו את כל השומר שקטפנו בטיול'; 'והנה הקבר של ציפי. את יודעת, אמא, שאני ב וכה בלילה לפני השינה?'), חרותים בזיכרונו של הילד ומתגלים כחומרי הבנייה של תודעתו המתגבשת.    

'בואי ואקח אותך לעֵץשֶׁלִּי,' אומר הילד לאמו, ומציע לדמות שבמרכז חייו להתוודע לעולמו הפנימי, החווייתי-רגשי, באמצעות היכרות עם ישות אחרת שהפכה למעין אכסניה לחיי הנפש שלו. האִם מתואר כאן מפגש מציאותי בין דמות מפתח מוחשית ליישות סימבולית, או שזהו מפגש שהילד כָּמֵהַּ לו בתודעתו? עיצוב הטקסט מעצים את התהייה: המילים שאומר או חושב הילד מופיעות באות גדולה וברורה בעמוד הימני של כל כפולה, ומולן, הרחק בשולי העמוד השמאלי, מופיעות תגובותיה-לכאורה של האם; הן קצרות מאוד, כתובות באותיות קטנות ולא מנוקדות שקל להחמיץ אותן והן מנותקות זו מזו. האם אלה המילים שהאם אומרת? אולי מחשבותיה? ואולי זו דרכו של הילד להשלים בדמיונו דו-שיח שמעולם לא התקיים? 

העיצוב האמנותי המרשים של הספר שהושג תוך שילוב סגנונות שונים ממקם את ההתרחשות במישור הרוּחִי המנותק מסביבה מוחשית ספציפית: הכפולה הראשונה של הספר מתארת את דרכם של ילד ואמא אל ה'עֵץשֶׁלִּי', העוברת בסביבה פנטסטית שאין בה אדמה או שמיים, והעלים המפוזרים על רקע לבן רומזים על הליכה בין עצים. לכל הכפולות הבאות מראה כללי זהה: בתוך רצועת האדמה התופסת כרבע מרוחב הכפולה ניצב עץ גדול, שצמרתו נוגעת בשוליה העליונים של הכפולה. בקרבת העץ או בין ענפיו מופיעים הילד ואימו. יתר שטח הכפולה מציג את מראה השמיים בשעות ובנסיבות שונות. הכפולות נבדלות זו מזו בעיצוב העץ - ריאליסטי-עד-פנטסטי - בעיצוב הרקע דמוי השמיים ובפרטים הקטנים הקשורים במרומז לאירועים שהילד מעלה מזיכרונו.

שם הספר 'הֳעֵץשֶׁלִּי' שעל הכריכה מוצג כחלק מהעץ שבמרכז האיור. האות צד'י שבאמצע ההֶלְחֵם מעוצבת כאות סופית ומדמה את גזע העץ. יתר האותיות מדמות את ענפיו. גוני השחור והצהוב-אוקר השולטים באיור הכריכה מבליטים את חלקי העץ הגלויים (גזע, ענפים) ואת אלה הנסתרים מן העין (שורשים) ורומזים על הגלוי והחבוי בנפש האדם ועל תפקידו המטפורי של העץ בסיפור.
לא ברורה הבחירה בניקוד לא תקני של מילים לאורך הטקסט ('לְכֻּלָּנוּ', 'וְפַּעַם', 'לְפֹּה').

קריאת הטקסט המצומצם וההשתהות להתבוננות באיורים האקספרסיביים הייחודיים של רוני מליץ הרי דומה להתקדמות בתערוכת אמנות, וכמוה היא מזמינה קוראים בגילים שונים לתגובות שונות ולביקורים חוזרים. 

ספרים מאותו מדף:

האיש שאהב עצים, מאת נטלי וקסמן שנקר

הדוב שאהב לבנות מטוסים, מאת אוליבר ג'פרס

ארץ יצורי הפרא, מאת מוריס סנדק

על הגשר הקט, מאת עילם בן-דרור

צפרדע פוחד, מאת מקס פלטהאוס

 

הָעֵץשֶׁלִּי מתאים לקוראים מגיל ארבע ועד בכלל.

נירה לוין