אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

חד-קרן מסוג קרנף


כתבה: אורית גידלי

אייר: עומר הופמן

כנרת זמורה 2019

32 עמוד, מנוקד

 

עופריקי בלעה רוק.

היא הבינה טוב מאוד מה אמא הביאה לה,

אבל לפעמים זה טוב מאוד לא להבין הכול טוב מאוד.

'זה... זה...' היא אמרה, בהתחלה בקול חלש, ואז בקול חזק –

'חד-קרן! ברור! בדיוק מה שרציתי!'

 אמא של עופריקי מפתיעה את בתה במתנת יום הולדת מיוחדת במינה. חד-קרן! אבל כשעופריקי מציצה לתוך האריזה היא מגלה שבארגז הגדול מחכה לה משהו אחר. עפריקי ושלוש חברותיה שהוזמנו למסיבה – כולן מבינות שאמא אינה מומחית לבעלי חיים, ובחדר משתררת שתיקה. עופריקי מנסה להיחלץ מן המבוכה ולהטיל לחלל החדר ספק קל, אך חוששת שמא אמה הַחֲרֵדָה - אישה עגלגלה וחייכנית שכולה כוונות טובות - לא תעמוד בזה. הילדה הקטנה מחליטה לא לאכזב את אמא, ואל מול הקרנף הענקי חסר החן שעומד בחדר היא קוראת בעוז: 'חד-קרן! ברור! בדיוק מה שרציתי!' החברות קולטות את תקוותה הנואשת של עופריקי לשיתוף פעולה ומאשרות בחצי פה: 'כן, זה... ברור... חד-קרן.'

בעוד המבוגרים המקריאים את הסיפור מקדישים הרהור לאפשרות שהם עצמם יזכו להפגנה כזו של אצילות נפש מצד צאצאיהם, ממהרות ארבע הקטנות להוכיח כי בכוחן למנוע משבר. אמא המבולבלת תוהה לרגע אִם כָּשְׁלָה וכיצד, והקטנות ממהרות להקיף את הקרנף ולעשות כל מה שתכננו לעשות לחד-קרן. אבל המשבר רק נדחה, והוא פורץ בכל עוזו כשאחיה של כלת השמחה מופיע וחושף את האמת: 'זה לא חד-קרן! זה קרנף. קרנף שמן ומכוער ומגעיל.' ההכרזה הבוטה מסמנת את סופה של ההתחשבות המנומסת ואת תחילתה של אנרכיה. עופריקי, הלכודה בין חמלה על אמה לבין מודעוּת לכוחה שלה, כורכת יחד את האמת ואת משאלת הלב, ובקביעה 'זה... חד-קרן מסוג קרנף!' היא נותנת את האות לאיבוד שליטה. שלוש החברות שוב משתפות פעולה עם מנהיגתן, והחבורה יוצאת יחד לקרנבל פרוע שכל כולו בחירה מוּדַעַת במה שאסור ובמה שמגונֶה בהשראת בחירתה-בשוגג של אמא. 'הן שרו לה שירי יום הולדת מסוג להניף ידיים ולצרוח. והן אכלו ירקות בריאים מסוג שוקולד [...] והן עסקו בפעילות יצירה מסוג דבק. והן קפצו קפיצות שמחה עדינות מסוג קָוָבַּנְגָההההה.' הסיפור מסתיים כשההשתוללות בעיצומה ולקוראים הצעירים לא נותר אלא לדמיין את סופה - מזהיר ללא ספק! – של אותה חגיגת יום ההולדת.

הסיפור החתרני-אך-מצהיל מציג את המבוגרת כדמות חלשה והססנית, נלעגת בעיני הכפופות לסמכותה. הילדות, לעומת זאת, מוצגות כרגישות, קשובות לאינטונציה של הסיטואציה, נוהגות באומץ ומוכיחות יוזמה ותושייה. הן מצליחות לזהות נקודת תורפה אצל המבוגר האחראי ולנצל אותה למיטוט הגבולות ולחינגה שאת סופה אפשר רק לשער, כי הסיפור נגמר לפני שהסדר שב על כנו, אם בכלל, לאמור – בניצחון המורדות.  

איוריו של עומר הופמן מוסיפים לטקסט המדוד פרשנות היורה זיקוקין די נור לתוך העלילה: ההבעה הנעבעכית-שלומיאלית של אמא עבת המותן מזכירה את זו של הקרנף אדיר הממדים שווה הנפש. לעומת שניים אלה, ארבע הילדות כולן גרומות, פעלתניות וחדות תנועה. כשכל הילדות עסוקות בציור – אמא עדיין מתקשה להתארגן עם חבילת הצבעים שבידיה. את המנהיגה עופריקי דקת ההבחנה צייד הופמן במשקפיים גדולים שמאחורי עדשותיהם נשקפות עיניים ענקיות. המשחקים ששמותיהם אינם שקופים מלווים באיורים הממחישים אפילו את ההתרוצצות וההתהוללות של הילדות בבית, וגם כאן הופמן אינו מחמיץ הזדמנות להציג את השלומיאליות אל אמא. הסגנון הקריקטורי של הופמן  מציג בהגזמה קומית את פריעת המוסכמות ואת קרנבל ההשתטות של המשתתפות.

אורית גידלי, משוררת וסופרת ישראלית, מוכרת לקוראים הצעירים מספריה נונה קוראת מחשבות ונונה ומחק האוויר.

ספרים מאותו מדף:

סיפור אחרי השינה, מאת שהם סמיט

חתול תעלול, מאת דוקטור סוס

לא תאמינו, אבל זה מה שקרה, מאת יוסי אבולעפיה

אצל הילל ולילית מהעיר הגלילית, מאת יהודה ויזן

ילד ושמו אמיל, מאת אסטריד לינדגרן

 

חד-קרן מסוג קרנף מתאים לבני ארבע עד שבע.   

נירה לוין