אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

טלי מתחת לשולחן


כתבה: תמר וייס-גבאי

איירה: זויה צ'רקסקי-נאדי

כנרת 2020

30 עמוד, מנוקד

 

'טלי נכנסה לבית של סבא וסבתא בפנים כעוסות.

אבא, אמא ואח שלה דוד אמרו שלום לסבתא ולסבא

והתחבקו אתם בשמחה.

רק טלי נשארה לעמוד בכניסה, סגורה במעיל שלה,

ולא אמרה שלום ולא חיבקה.'

 

כשסבתא אמרה – 'מה קרה, טלי? בואי, תפשטי את המעיל, חמודה.' – טלי הגיבה במשיכת כתפיים, 'היא לא ענתה ולא זזה'. בני המשפחה שבאו לבקר את סבא וסבתא נחלצו לעזור, כל אחד בדרכו: אבא ניסה להסביר מה הרגיז את טלי, אבל 'טלי הסתובבה ועמדה עם הפנים לקיר'; סבתא ניסתה להצחיק אותה ואמרה – 'אל תהיי קוצנית כמו קיפודה', אבל 'טלי רק התרגזה עוד יותר'; בני הדודים לגלגו, והיתר שידלו את טלי להצטרף אליהם ליד השולחן, אבל הכעס של טלי רק התעצם. היא זחלה אל מתחת לשולחן והתקפלה שם 'כמו כדור'. מדי פעם שבו בני המשפחה וניסו לפתות אותה לאכול איתם את ארוחת הצהריים, עד שנמאס להם. 'כאילו שכחו שטלי מתחת לשולחן. כאילו שכחו שהיא קיפודה. כאילו התייאשו ממנה.' המפנה חל כשבת הדודה שירה זחלה אל מתחת לשולחן והתכדררה. 'אני קיפודה,' אמרה טלי. 'גם אני,' אמרה שירה.

המילים הפשוטות האלה של שירה היו קצה החוט שהוביל את טלי חזרה אל המפגש המשפחתי. הקרובים ביקשו לכאורה לעזור לטלי, אך לאמתו של דבר קיוו שיעלה בידם לשכנע אותה להתעלם מרגשותיה. בני המשפחה מתבוננים בטלי הכועסת ממקומם הבטוח והרגוע ואומרים לה בלי מילים: את רק ילדה, אין מקום ואין זמן למצוקה שלך שבוודאי אין לה סיבה. קיווינו למפגש נעים אבל את גורמת לכולנו מבוכה ועוגמת נפש! דווקא שירה, ברגישותה, מבינה שאין טעם להפציר בטלי להירגע או לצפות שתעשה בעצמה את הדרך חזרה אל הקולקטיב המשפחתי (ואל האיזון הרגשי). שירה יורדת אל מתחת לשולחן, ירידה שהיא מטפורית לירידה אל עמקי הנפש, אל הרגשות הכמוסים והלא ברורים-מדוברים של טלי. כששירה מגיעה אל המקום שטלי נמצאת בו – קיפודיות קוצנית, עצב ומרירות - היא מזדהה עם טלי ומצליחה לגעת בנפשה, לרכוש את אמונה, ולקדם אותה למקומה הטבעי בקבוצה, וכל זאת בלי לגרוע מחשיבות רגשותיה. בהמשך (ואולי זה החלק האמין פחות בסיפור) מתברר שטלי מצליחה להפנות את האמפתיה שלה עצמה לסבתא שנקלעה למצב של רוגז.

הכותבת תמר וייס-גבאי מספרת מציבה את הקוראים לצד בני המשפחה; לאלה כמו לאלה אין מושג מה קדם לכניסה לבית סבא וסבתא; למידע הזה אין חשיבות כשם שאין מקום לבחינת הלגיטימיות של התנהגותה של טלי. המצב שהיא נמצאת בו והדרך לעזור לה הם העיקר בסיפור הקטן הזה, המצליח להיות נוגע ללב ומחכים, וטמון בו הכוח להשפיע על תגובותיהם של מבוגרים הפוגשים בבית או במסגרות חינוכיות ילדים צעירים במצבי משבר.      

בעמוד האחרון של הספר כותבת תמר וייס-גבאי כי הסיפור נכתב בהשראת 'מעשה מבן מלך שנפל לשיגעון' (משל ההינדיק)' מאת ר' נחמן מברסלב, העוסק בבן מלך שיצא מדעתו. בן המלך האמין שהוא תרנגול הודו, התיישב עירום מתחת לשולחן וליקט לעצמו פירורים. לאחר שרופאי הממלכה נכשלו במאמציהם לרפא את בן המלך, חכם אלמוני הצליח בזה; הוא פשט את בגדיו, התיישב מתחת לשולחן והחל ללקט לעצמו פירורים – בדיוק כמו בן המלך. אט אט התיידדו השניים, וכעבור זמן הצליח החכם להחזיר את בן המלך להתנהגות נורמטיבית עד שנרפא משגעונו (ע'פ אתר ישיבה, https://www.yeshiva.org.il/midrash/8616). הכותבת מציעה את הגישה הטיפולית של החכם בסיפורו של ר' נחמן כאמצעי להתמודדות עם מצבי משבר הגורמים לילדים צעירים לשבור את הכללים ולהחריג את עצמם מן המסגרת.

זויה צ'רקסקי-נאדי היא ציירת ישראלית. עלתה מאוקראינה ב- 1976 וחיה עם משפחתה ביפו. מציגה את יצירותיה בתערוכות בארץ ובעולם. איירה בין היתר את שירים לילדות נבונות מאת מאיר ויזלטיר ואת אדון שמחה וששון מאת גליה עוז. איוריה בספר מעצימים את פערי הרגש בין טלי לבני המשפחה וממחישים אותם גם לצעירים מאוד. 

ספרים מאותו מדף:

ספינקי ברוגז, מאת ויליאם סטייג

אלכסנדר והיום האיום ונורא וגרוע ולא טוב בכלל, מאת ג'ודית ויורסט

בומלך, מאת אורה איתן

דרקון – אין דבר כזה, מאת ג'ק קנט

מוקי ברוגז עם אמא, מאת ימימה אבידר-טשרנוביץ'


טלי מתחת לשולחן
מתאים לבני שלוש עד שש.

נירה לוין