אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
מרים ילן שטקליס
 

הֶחָלִיל הַמְּכַשֵּׁף וְהַכִּבְשָׂה הָרַקְדָנִית


כתבה: אילנה זיידמן

איירה: דיאנה פרוקופץ

הקיבוץ המאוחד 2019

24 עמוד, מנוקד

 

'כל הדרך דמיינתי איך ניכנס לִירוּסָלֶם,

אבל כשהגענו אליה חיכתה לנו הפתעה.

הרחובות והבתים היו מאבן. שום דבר לא נראה כמו זהב.

אמא ואבא נראו מבוהלים. אפילו גָשַאוּ שתק.

רציתי לעודד אותם, לכן הרמתי את הוָשִׁינְט והתחלתי לנגן.'

 

אור שוכב במיטתו, מוכן לשנת הלילה, ופתאום נכנס לחדר אבא ובידיו חליל. אור מתפלא. מעולם לא ראה חליל כזה! אבא מסביר שבמקום לספר סיפור – הוא ינגן לאור את הסיפור בחליל. כשאבא מנגן נדמה לאור 'שהוא שומע רוח, צעדים וכבשים פועות'. למוחרת אבא מספר לאור את הסיפור ששמו 'החליל המכשף והכבשה הרקדנית'. אין זה סיפור דמיוני. אבא מספר לבנו הקטן על ילדותו בכפר נידח באתיופיה, ומתאר את הדרך שעשו בני המשפחה – אבא שהיה קטן כמו אור, אחיו הגדול גשאו והוריהם – מאתיופיה לירושלים.

בסיפור שנעשה נכס משפחתי יש לחליל ולכבשה שהפליאה לרקוד חלק חשוב; אבא של אור קיבל מאביו את החליל כשהיה ילד, ובאחד הימים, כשאבא יצא עם הכבשים למרעה, הוא הצליח למנוע  אסון בעזרת החליל. כבשה שהתרחקה והחלה לטפס על סלע גבוה, נעצרה והחלה להתנועע במקומה בזכות צלילי חלילו של אבא ('מרחוק נראה היה לי שהיא רוקדת'). אחרי זמן, למראה להקות ציפורים נודדות בשמיים, הסביר גשאו לאבא שהן עפות לירוסלם, הלוא היא ירושלים. 'זו עיר מזהב, שנמצאת מעל האדמה ורק מעט מתחת לשמיים', אמר גשאו. החליל ליווה את המשפחה בימים הקשים שעשו במדבר בדרך לירושלים, וצליליו עודדו את מי שהתעייפו במסע הארוך. כשהגיעו בני המשפחה לירושלים והתאכזבו לגלות שהיא מלאה 'אנשים בצבע לבן' וש'שום דבר לא נראה כמו שדמיינו' - שוב נחלץ החליל לעזרתם; עננה קטנה שהתרחקה לרגע מ'עדר' העננים וקרן שמש אמיצה נענו לצלילי החליל והראו למשפחה ירושלים שכולה זהב.               

סיפור המסגרת רומז על מציאות ישראלית עכשווית אופטימית: אור הוא ילד ישראלי, בנם של אם בהירת עור ואב שעלה בילדותו מאתיופיה. הסיפור הפנימי הוא סיפור מורשתם של עולי אתיופיה המסופר למאזינים צעירים, מעין הגדה של יציאת אתיופיה, שעם הזמן הולכת וממצבת את עצמה בדין כאירוע מכונן. בהתאמה לנופך המִיתִי-נִסִּי של הסיפור נשזרים לתוכו חוטי הזהב של ההכרה בגבורת ההולכים אל ירוסלם וגאוות ההשתייכות לשני העולמות.
תפקידם של החליל והכבשה בסיפור הוא סמלי-ייצוגי, בבקשו להזכיר את היותם של יוצאי אתיופיה חלק מעם ישראל; הכבשה – כאחת מצאן מרעיתו של הרועה האופטימלי ('ה' רֹעִי לֹא אֶחְסָר.
 בִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי; עַל-מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי, נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב; [...] גַּם כִּי-אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא-אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי', תהלים כג), והחליל כאחד ממבשרי השיבה ארצה בנבואות הנחמה ('הַשִּׁיר יִהְיֶה לָכֶם, כְּלֵיל הִתְקַדֶּשׁ-חָג; וְשִׂמְחַת לֵבָב, כַּהוֹלֵךְ בֶּחָלִיל, לָבוֹא בְהַר-יְהוָה, אֶל-צוּר יִשְׂרָאֵל', ישעיהו ל, כט).

אילנה זיידמן, מנחת סדנאות כתיבה, כתבה את הסיפור 'בזמן הפגנות המחאה של יוצאי אתיופיה ב- 2016, מתוך צער גדול על תחושת העלבון והניכור שחשו'. באחת הסדנאות השתתפה  גודאי איילין, עובדת סוציאלית ופעילה נמרצת בקהילת יוצאי אתיופיה. השם גָשַאוּ - בסיפור שם אחיו של אבא של אור הקטן, מנציח את אחיה של גודאי שנהרג בתאונת דרכים.

הֶחָלִיל הַמְּכַשֵּׁף וְהַכִּבְשָׂה הָרַקְדָנִית הוא תוספת חשובה למדף הקטן של סיפורי עולים ועלייה מאתיופיה. הספר עשוי להיות כלי מועיל בידיהם של מדריכים ומורים במסגרות חינוכיות וחברתיות לגיל הרך.

ספרים מאותו מדף:

אברה, המסע אל הציור, מאת שהם סמיט

גודאי, מאת זהבה גושן ומעין בן הגיא

הנעליים הישנות של אדון מיאנסה, מאת רונית חכם

אבא חום, מאת נעמי שמואל

הֶחָלִיל הַמְּכַשֵּׁף וְהַכִּבְשָׂה הָרַקְדָנִית מתאים לבני חמש עד שבע.

נירה לוין