אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

סיפורו של שחף


כתבו: ירדן וסמדר בן-טבו דה-לאון

ציירה: ירדן בן-טבו דה -לאון

עם עובד 2019

42 עמוד, מנוקד

 

'אין לי בעיה עם צבים, אבל תמיד

הרגשתי שהשריון כבד ומחניק.

אי אפשר לרוץ אתו, או לחקור מקומות רחוקים.

וכשאני שוחה ומסתובב עם החברים שלי הימים

נראים לי מבוזבזים משום-מה.

הצבים שאני מכיר שמחים, אבל אני

לא מצליח להיות מאושר.'

 

הצב המתוסכל יודע מה ישמח אותו: 'אם הייתי שחף הייתי יכול לעשות הכול! הייתי יכול לעוף! הייתי יכול לעשות דברים חדשים, במקומות חדשים בכל יום!'. למעלה בשמיים שומעים אֵלֵי הצבים שהצב מעדיף כנפיים, ומתקשים להאמין. לדעתם – 'להיות צב זה הדבר הכי מדהים שאפשר להיות!'. האלים הנרגנים דוחים בשאט נפש את התלונות ומוצאים לעצמים שעשוע: הם מבשרים לצב שתפילותיו נשמעו ושמיד יהפכו אותו לשחף. לכאורה הם נותנים לו את ברכת הדרך – 'הִנֵה לְךָ, תיהנה!' – אך בטוחים שאחרי התנסות קצרה כבעל כנף יחזור בו הצב משגיונותיו ויודה שמוטב לו להישאר כפי שנברא. השחף החדש מבקש הדרכה מהשחפים שסביבו ואחרי תרגול קצר הוא פורש כנפיים ומתעופף לו: 'להיות שחף זה הדבר הכי טוב שאי-פעם קרה לי!' אלי הצבים עוקבים אחריו בדאגה, חוששים לעתיד מעמדם: מה יקרה אם צבים אחרים ילכו בעקבות זה הראשון?

עד כאן הכול צפוי והסיפור נענה למוסכמות הסוגה: הנרטיב שבמרכזו גיבור שאינו מרוצה מחייו ויוצא למצוא את האושר שכיח במעשיות עממיות ובסיפורי מוסָר (למשל האוצר מאת י'ל פרץ), במיתולוגיה היוונית (למשל מגע הזהב של המלך מידס) וגם בספרות לילדים (למשל מעשה באפרוח שהלך לחפש אם אחרת מאת לוין קיפניס). אולם, בעוד אלה חוזרים למסלול חייהם כשהם מגלים שהאושר כבר היה בידיהם טרם שיצאו לחפשו – הצב-שהפך-לשחף אכן מוצא את האושר בצורתו החדשה ומצליח בפקחותו להתגבר גם על כעסם של אלי הצבים ולהשתחרר משליטתם בחייו.

הסיפור נוגע בלא מעט רבדים רגשיים המעסיקים צעירים ומבוגרים כאחד. הצב שלא הצליח לחוש אושר נאלץ להתמודד גם עם השאלות העולות מחוסר הנחת שלו מעצמו: מדוע אינו דומה לבני מינו? האם יש לו זכות לבדל את עצמו מן הקבוצה? האם עליו לוותר על חלומותיו כדי להמשיך ולהשתייך לקבוצה?
המעוף שמעניקות הכנפיים מופיע כאן כמטפורה לחירות הרוח והמחשבה, לניצחון על כוח הכבידה המְקַרְקֵעַ שגוזר איטיות ושגרת שעבוד על החיים שעל פני האדמה. דווקא הצב – יצור כבד ומסורבל שאינו יכול להיפרד ממשקל השריון שבינו לבין חלומו – דווקא הוא יודע לחלום, ולזקק את תחושותיו למילים ברורות. לעומתו – אלי הצבים, על אף קלילותם הפיזית, כוחות הקסם שלהם ועליונותם המעמדית, שבויים בקונספט מאובן, ולא זו בלבד שאינם רואים למרחקים - קריאת התיגר של הצב היא בעיניהם עלבון ואיוּם על קהל הצבים כולו.

נרטיב דומה מצוי בשיר סיפורי שכתבה נורית זרחי על עדת חמורים המתכנסים בשעת לילה, דואים מעלה מעלה, הופכים לסוסים ומבלים שעות של אושר ב'עֵמֶק סוּסֵי הַיָּרֵחַ'. בחצות הלילה עם דנדון הפעמון הם 'מַנְמִיכִים אָז הַגַּב / וְהֵם שׁוּב חֲמוֹרִים / וְהֵם שׁוּב רְתוּמִים / אֶל עֶגְלוֹת הֶחָלָב.' רק חמור אפור אחד העדיף להשאיר מאחוריו את נמיכות הגוף והרוח החמורית, 'והֶחְלִיט לֹא לַחֲזֹר / מִשְּׁבִיל הֶחָלָב' (מתוך כף עץ וקדרה שטוחה, כתבה נורית זרחי, מסדה 1969).

הספר ערוך כקומיקס למתחילים; כל עמוד או כפולה מעוצבים כריבוע קומיקס, העלילה נמסרת בבועות דיבור בתוספת טקסטים קצרצרים להשלמת פערים. הקומיקס סובלני לאיורים הלא-מהוקצעים שבספר, שאף שאינם עשירים בפרטים הם שופעי הבעה, תנופה ועליצות. בדיאלוגים יש פה ושם חריקות של עירוב משלבים ('אני חושב שזה כי מעולם לא אהבתי להיות צב'), אך הסגנון הלא-מוקפד הולם את ההתרסה של חסרי הניסיון ואת התרגשותו של מי שהצליח להפיל מחסומים - שלו עצמו ושל החברה.

ספרים מאותו מדף:

כלבים לא רוקדים בלט, מאת אנה קמפ

דג הוא דג, מאת ליאו ליוני

את לא מוכרחה לעוף אם את לא רוצה, מאת נורית זרחי

בוטיק סיגי וחוט, מאת נורית זרחי

אמורי אשיג אטוסה, מאת נורית זרחי

הנסיכה ההפוכה, מאת נטעלי גבירץ

 

סיפורו של שחף מתאים לבני חמש עד שבע.

נירה לוין