אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
מרים ילן שטקליס
 

הקסם היפה בעולם

 

כתב: איתן דרור – פְרָיֶאר

איורים: אסיה איזנשטיין

עם עובד 2019

47 עמוד, מנוקד

 

'אני זקוקה למתנדב,' קראה הקוסמת בקול [...] 'יש ביניכם אמיצים?'

מומו הכניס את האולר לכיס, עיניו נצצו, ועבר עוד רגע קצר עד שהרים את היד וצעק, 'אני, אני!'

העיניים השחורות של הקוסמת סרקו את הקהל וחיפשו מי הצועק. מומו לא חיכה, הוא קפץ מעל המעקה ורץ אל הזירה.

'אתה זריז,' אמרה הקוסמת.

'הכי מהיר בכפר,' ענה מומו.

'ואתה נראה לי כמו ילד אמיץ בהחלט. מה שמך?'

הקהל, שכבר הכיר את מומו וכבר התרגש מחיבוק הקוף, הריע בקול: 'מומו הארוך! מומו הארוך!'

'אני רואה שכולם מכירים אותך, אמרה אלפונסינה. 'כנראה שאתה שובב ובטח עושה בעיות.'

 

יום אחד, זמן רב אחרי שמודעות בישרו על בואו של קרקס לכפר, הופיעו בעמק משאיות שעליהן בעלי חיים וקרונות שבהם לוליינים, ליצנים ורקדניות. אוהל גדול הוקם בו ביום וילדי הכפר הנלהבים לא חדלו להסתובב בקרבתו ולהציץ בפילים, בקופים ובטיגריס. כשהחברים קובי ומומו הארוך צפו  במופע הקרקס, התנדב מומו להשתתף בקסם נועז של הקוסמת אלפונסינה, ונכנס ללא היסוס לתיבה שאלפונסינה עמדה לנסר. אביו המודאג של מומו מיהר להצטרף אל בנו והתיבה ננעלה. הקוסמת אחזה במסור וניסרה את התיבה  לשניים - וכמו שהבטיחה, למומו הארוך ולאביו לא היה זכר. ההופעה הסתיימה, לילה ויום חלפו, וקובי המודאג שניסה במשך יום תמים למצוא את חברו חזר הביתה בפחי נפש. השניים נעלמו כאילו בלעה אותם האדמה! בסופו של הסיפור החזירה אלפונסינה הקוסמת את מומו ואביו לביתם ואף הצטרפה אליהם והפכה לחלק ממשפחתם. כמו שסיכמה אמא של קובי – 'הכול הסתדר, למומו יש אמא חדשה, ולאבא שלו יש אישה חדשה שהוא אוהב.'

הסיפור, אף שהוא מתרחש בנוף ישראלי ואף שלגיבוריו שמות עבריים, מנותק מהקשר של זמן ומקום. המקום הוא 'כפר', קובי ומומו הם 'ילדי הכפר' והזמן הוא 'שבועיים לאחר שנשרו פרחי הפרג האדומים והשדות הרחבים נצבעו חום וזהב'. בואו של הקרקס הוא אירוע יוצא דופן, המביא לכפר מראות בלתי רגילים ממקומות רחוקים. השמות הלא-עבריים הקשורים בו – אלפונסינה (הקוסמת) ובובקט (קוף הקרוי בשמו האנגלי של שוּנָר מצוי) משרתים את ההזרה ומוסיפים לביקור הקרקס בכפר נופך פלאי, דרמטי ופנטסטי המרחיק אותו משגרת החיים השלווה של התושבים.

הסיפור מעמיד זה מול זה שני ילדים שחייהם שונים מאוד: קובי חי במשפחה נורמטיבית, חמה ומגוננת מאוד, המנהלת אורח חיים סדוּר ומנומק. להשקפתה של אמו של קובי המצטיירת כמי שמנהלת את הבית, ילדים מקשיבים להוריהם, חוזרים הביתה בזמן למקלחת ולארוחה, חוששים מהלא מוכר ומתרחקים מסכנות, נענים לכללים ומצופים לשמוח שמזלם שיחק להם. חייו של מומו הארוך אחרים; אין לו אמא, ואביו אינו מצר את צעדיו. חופשי לנפשו הוא מבלה שעות מחוץ לבית ורשאי לעשות ככל העולה על רוחו. הוא סקרן, מלא חיים וטוב מזג, נועז ואינו חושש להסתכן, ויחד עם זאת הוא רגיש מאוד, מתעצב ומתמלא חמלה למראה בעלי החיים של הקרקס הכלואים מאחורי סורגים.

קובי, מספֵּר נאיבי המוסר את סיפורו בגוף ראשון, מקנא במומו לא פעם, בעיקר כשההבדלים ביניהם ניכרים: כשאמא של קובי קוראת לו לשוב הביתה, מומו מחייך ברוח טובה ואומר – 'טוב, אני אלך שוב לראות את החיות', וקובי מתוודה: 'קצת קנאתי בו שהוא לא חייב לחזור הביתה. וגם קצת לא.' בבית אמא אומרת לקובי: 'לך תמצא את מומו ותביא אותו לכאן, שלפחות יאכל ארוחת ערב', וגם נאנחת: 'איזה ילד מקסים מומו. מה יהיה עליו, גדל ככה בחוץ'. קובי אינו מודע לכוונה הסמויה של דברי אמו, המייצגת את הדעה הרווחת בכפר; מומו, שיש לו רק אב, הוא ילד רחוב, אין מי שידאג לו ויחנך אותו, אין מי שיגיש לו ארוחה חמה וילמד אותו מהם חיי משפחה. לכן ראוי לחמול עליו, לנוד לו ולשמוח שאינו 'שלנו'. החמלה שאמא משדרת היא כנה, אבל בו-בזמן היא שבה ומגדירה את ההבדל בין מומו לבין הילד 'שלנו' - האהוב, המטופח, המוגן, שאינו חורג מן המסגרת.

למעשה, סיפורו של דרור-פריאר מעמת שתי גישות לחיים: זו המהודקת, הזהירה והמגבילה, וזו המאפשרת, הנותנת אמון ומכירה גם בטוב הצפון בלא מוכר. במרכזו של הסיפור מונח התיקון; לחייו של מומו ולחיי אביו נכנסת 'קוסמת' תרתי משמע, המביאה איתה אושר ותחושת שלמות. מומו עצמו אוסף מן המחבוא שעל העץ את דמויות עץ הקטנות שגילף בסבלנות רבה בשעות הבדידות שלו, ושני הילדים מסדרים את הדמויות על מדף בביתו. 'ומומו אמר להן, ואולי לי, 'עכשיו יש לכן בית'.' העמוד האחרון בספר רומז שקובי - בוגר כעת – מתרפק על זיכרון ילדות שנחרת בלִבּוֹ כחוויה רגשית מכוננת, שמשמעותה מתבררת לו אחרי שנים. הקסם היפה בעולם הוא סיפור מורכב ומעודן, המזמין את הקוראים הצעירים להשתתף בהרפתקה קטנה ומסעירה ולהתבונן בחייהם ובחיים של אחרים.

איתן דרור-פריאר הוא סופר ומוזיקאי. נולד בירושלים, למד מוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית והלחנה בבית הספר למוזיקה 'רימון'. ספרו האצבעות על הגבעה זיכה אותו בפרס ספיר לספר ביכורים לשנת 2016. הקסם היפה בעולם הוא ספרו הראשון לילדים.   

איוריה של אסיה איזנשטיין, בוגרת המחלקה לאמנויות המָסָךְ בבצלאל, מכניסים את הספר למועדון החשוב של ספרים המכבדים קוראים עצמאיים בתחילת דרכם; דרך המסירה של הסיפור, המורכבות הלשונית של הטקסט והיקפו מתאימים למי שעדיין אינם קוראים מנוסים, והאיורים התופסים שטח שווה לשטח הטקסט מספקים חוויה אסתטית ומוסיפים את פרשנותה של המאיירת למה שלא נמסר במילים.  

ספרים מאותו מדף:

טינקרטנק, מאת נורית זרחי

אל תגנבו לי את התור, מאת עודה בשאראת

השועלון האסופי, מאת אירנה קורשונוב

ארנב הקטיפה, מאת מרג'ורי ויליאמס

גיבור, מאת מאיה סביר

הַבנר, מאת פטרישיה מקלקלן

 

הקסם היפה בעולם מתאים לקוראים בני שש עד שמונה.

נירה לוין