אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
 

החברות מגבעת הסלמנדרות

מאת: מיכל בת אור

הוצאה עצמית 2019

63 עמוד, מנוקד

 

'דווקא הילד שיעלה הכי אהבה בכיתה, עמרי, צעק בקול כעוס שכל הערבים רעים. הרבה ילדים הסכימו אתו ואמרו ש'צריך ללמד אותם לקח'.
ברגע הראשון הייתה יעלה המומה, ואחר כך הרגישה מחנק בגרון ודמעות עלו בעיניה. 'זה לא נכון,' היא אמרה, 'יש לי חברה ערבייה, והיא ממש טובה.'
כמה ילדים הביטו בה בחוסר אמון, ואחרים  בכעס. אחת הבנות אמרה ליעלה בבוז שהיא 'חברה של ערבים'.

יְעֵלָה ואִיבְּתִיסָאם נפגשו בתור לרופא הילדים. אִיבְּתִיסָאם הציעה ליעלה לצייר בצבעים שלה והאימהות גם הן שוחחו. הילדות גילו ששתיהן לומדות בכיתה ג, שאִיבְּתִיסָאם מדברת עברית 'ממש טוב' אבל יעלה לא יודעת אף מילה בערבית, ושהן שכנות; יעלה ואמה גרות בקיבוץ חניתה, ואִיבְּתִיסָאם ומשפחתה גרות בכפר תרשיחא. המפגש הוליד חברות קרובה וממושכת בין הילדות וגם בין האימהות, האחת 'פסיכולוגית שמטפלת בילדים' והאחרת 'זואולוגית שחוקרת בעלי חיים ולומדת עליהם.'     

תחילה התנהל הכול על מי מנוחות. בטיול המשותף הראשון ירדו יחד לתחתיתו האפלה של בור עמוק והתפעלו יחד מיופיין של הסלמנדרות שחיו בו, ובהזדמנויות אחרות סיירו במקומות מעניינים, התארחו זו בביתה של זו ומצאו שפה משותפת. 'הן סיפרו זו לזו הכול, גם על חברות וחברים, גם על ריבים עם האחים וגם על חלומות סודיים.'

ביקור של ילדים מדרום הארץ בכיתה של יעלה גרם לסדק הראשון. האורחים סיפרו שערבים ירו טילים ופצצות על בתיהם. אצל יעלה התעוררו ספקות: 'אולי הערבים באמת אויבים? חשבה לעצמה. אולי עלול לקרות לי משהו רע כאן בכפר?' גם אִיבְּתִיסָאם חוותה רגעים לא נעימים. 'אמא ואני נסענו פעם במונית בנהרייה, והנהג אמר משהו רע על הערבים. אימא ביקשה לרדת מיד'. ביקור של שתי החברות במגדל בחניתה, והסיפור שסיפרה יעלה לחברתה על החלוצים 'שבנו מגדל וחומה כדי להגן על עצמם מהתקפות של כנופיות ערבים' העמיק את תחושת העלבון והבלבול ואת סימני השאלה. בהמשך, בעידוד שתי האימהות, שמעו שתי הילדות על האסונות ההיסטוריים של היהודים ושל הערבים: אמה של יעלה סיפרה על סבתא מָגְדָה, שעלתה לארץ ישראל מהונגריה כחלוצה לפני שמשפחתה נרצחה במחנה השמדה, ואמה של אִיבְּתִיסָאם סיפרה על סבתא סמירה, שהיא ובני משפחתה נאלצו לברוח מכפר הולדתם בגלל המלחמה בין היהודים לערבים, ומאז לא הושבו להם אדמותיהם הגזולות. הילדות, בעזרת המבוגרות, מנסות למצוא דרך לקיים את החברוּת על אף האירועים הקשים שהתרחשו לפני שנולדו, ועל אף העוינות המתמשכת בין שני העמים.

מיכל בת אור מעזה לגעת בנושא הטעון ביותר בחברה הישראלית. היא מעמתת את גיבורותיה, רק בנות שמונה או תשע, עם אירועים היסטוריים קשים הנמסרים מנקודות מבט שנויות במחלוקת, שהשלכותיהם מגדירות את העוינות ההדדית כדרך המלך של החיים כאן. היא אינה מבקשת לקבוע אמת היסטורית או להצביע על האחראים להתרחשויות, אלא מנסה להשמיע את קולם של אנשים משני הצדדים שחוו עוולות, עלבון ומצוקה, ולהנגיש לקוראים את הזיכרונות המצלקים את חייהם של תושבי הארץ.

הספר משקף לא מעט החלטות שגויות מבחינת עיצוב ותוכן; סוג הגופן וגודלו, צפיפות הטקסט והצבעוניות הכמו-פנטסטית פוגמים בחוויית הקריאה ומפוגגים את הזיקה בין הטקסט, המתכוון להיקרא כסיפור ריאליסטי, למציאות. הקוראים שהפורמט המצויר והאות המנוקדת הגדולה פונים אליהם יתקשו לתפוס את משמעותם הדרמטית של האירועים ההיסטוריים, את המושגים המורכבים ואת השלכותיהם מרחיקות הלכת. העומס התוכני, שפע הפרטים והמושגים ותגובותיהן של הילדות מפחיתים מאוד את אמינותן, וניכר היעדרן של עינו החדה וידו המאופקת של עורך מנוסה.   

עם זאת, ראוי להקשיב לסיפור הזה. בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, המילה 'שלום' – מפורשת או משתמעת – הופיעה תכופות במקראות לכיתות היסוד של בית הספר, בספרות ובעיתונים לילדים. לצד שירים וסיפורים שהאדירו והיללו את צה'ל, הופיעו טקסטים ספרותיים שמיתגו בתודעת הילדים את השאיפה לשלום כחזון ומשאלת הלב של הציבור בישראל.
מאז תחילת האלף הולכים ומתמעטים הטקסטים שעוסקים בחיים משותפים והמילה 'שלום' איבדה את מעמדה. הסכסוך הישראלי-ערבי נראה נצחי יותר מאי פעם, ואפשרויות כמו הבנה, פיוס ושלום אינן על סדר היום. ספרה של מיכל בת אור מתעקש להציג את הנרטיבים השונים בישראל, ומעז להציע לדור  הצעיר להרחיב את מעגל החמלה, האנושיות והאופטימיות, ולראות גם בבור האפל של המציאות את יופיין הזוהר של הסלמנדרות.

הכותבת מיכל בת אור חיה בגליל המערבי. היא מטפלת באמנות, יוצרת, מרצה וחוקרת באוניברסיטת חיפה.  

ספרים מאותו מדף:

איך למדתי גיאוגרפיה, מאת אורי שולביץ

שלום ותקווה חברים, מאת מינה איתן

מעשה בקדרה ובמצקת, מאת מיכאל אנדה

רוניה בת השודד, מאת אסטריד לינדגרן

האגודלים של טיסטו, מאת מוריס דרואון

החברות מגבעת הסלמנדרות מתאים לבני שבע עד עשר. 

נירה לוין