אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk
א 
ב 
ג 
ד 
ה 
ו 
ז 
ח 
ט 
י 
כ 
ל 
מ 
נ 
ס 
ע 
פ 
צ 
ק 
ר 
ש 
ת 
מרים ילן שטקליס
 

הרוח בערבי הנחל

כתב: קנת גרהם
איורים: ארנסט שפרד
מאנגלית: אוריאל אופק ועטרה אופק
מחברות לספרות 2018
274 עמוד, מנוקד

'כל הבוקר עבד החפרפר קשה מאוד, כשצחצח את ביתו הקטן לרגל ניקיון-האביב. תחילה במטאטאים, אחר כך במטליות; אחר כך על סולמות ומדרגות וכסאות, במברשת ובדלי מלא סיד, עד שאבק מילא את גרונו ואת עיניו, נתזי סיד לאין-ספור קישטו את פרוותו השחורה, גבו כאב וידיו התעייפו. האביב נע באוויר שמעליו ועל האדמה שמתחתיו וסביב-סביב לו, הסתנן אפילו לתוך ביתו האפל והדל ומילא אותו ברוח של אי-שקט וגעגועים נשגבים [...] משהו למעלה קרא לו בדחיפות והוא פנה אל המחילה הקטנה והמשופעת [...] הוא דחק ונדחק וגישש ותחב, ואז שב ותחב וגישש ונדחק ודחק [...] עד שלבסוף – הופ! – בקע חרטומו ויצא אל אור השמש [...] עד לאותו הרגע מעולם לא ראה נהר – אותו יצור חמקמק, פתלתל ומפוטם, רודף ומגחך, החוטף דברים בגרגור ומניח להם בצחוק, רק כדי להסתער על חברים חדשים למשחק שהִטַּלְטְלוּ כדי להשתחרר, עד שנלכדו בשנית. כל כולו היה ניע וזיע – נצנוצים וזהרורים, רשרוש ואִוְשָׁה, פטפוט ופִכְפּוּךְ.' 

הפרק הראשון של הספר מפגיש את חפרפר (ואת הקוראים) עם מי שכמותו יהיו גיבורי הסיפור: תחילה הוא מתיידד עם נברן המים המתגלה כשייט נלהב, אוהב חיים ומשורר לעת מצוא אך בעיקר כחבר מסור ונאמן. נברן המים מוביל את חפרפר לסיור בסביבה ומספר לו על שכניו החיים בנהר ועל גדותיו ועל יער הפרא ש'אנחנו, שוכני החופים, לא מבקרים שם יותר מדי'. הוא מציג בפני חפרפר את חבריו: לוּטֶר החמקמק טוב המזג, סָמוּר שאף שאינו חובב חֶבְרָה הוא נחשב מנהיג מוסרי ואחראי, וקרפד – בעל אחוזה נדיב-חביב שיוהרתו ושיגיונותיו מסבכים אותו שוב ושוב עם החוק. 'אותו יום היה רק הראשון מבין ימים רבים כמותו לחפרפר המשוחרר, כל אחד מהם ארוך ורב-עניין מקודמו, בעוד הקיץ המבשיל נמשך ונמשך. הוא למד לשחות ולחתור, ונִשבה בתענוגות המים הזורמים.' (עמ' 29). 

פרקי הספר עוסקים בהרפתקאותיהם של חמשת החברים על גדת הנהר ובסביבתו. מחוללם של רוב האירועים המסעירים הוא הקרפד, האציל הכפרי פורע החוק שגונב מכונית, נכלא בבית הסוהר, נמלט ממנו בלבוש כובסת, ממשיך וגונב סוס הגורר דוברה ועוד כהנה וכהנה. ארבעת החברים גינו בתקיפות את התנהגותו הבלתי נסבלת של קרפד ההפכפך, אך התגייסו באומץ ובנחישות להצלתו, והחזירו לו את השליטה בטירתו לאחר שחמוֹסִים ונְמִיוֹת חמושים השתלטו עליה. 

הספר הוא שיר הלל לטבע ולהרמוניה שבו, לרעוּת, לנאמנות ולמחויבות ההדדית, למוּסָר וְלַסֵדֶר החברתי הברור לכול, לאורח החיים האנגלי הישן והטוב (ולארוחות במועדיהן), למה שנכון לעומת מה שהוא בבחינת בל-ייעשה – כל זאת בלא רמז להטפת מוסר; בו-בזמן שלובים בו מתח והומור, עליצות וכובד ראש אנגלי, חיבה לחיי שלווה וסערת נפש נוכח היופי סביב, התרגשות והתרוממות רוח, והוא מתקדם במתינות בשביל הזהב שבין טוּב לב מחויך לקריצה אירונית אל הקוראים. והנהר עצמו? הוא הוא הישות האלמותית הגדולה, החובקת את העלילה ומתבוננת ביצורים הקטנים הפועלים בה בחיוך מפויס ובטוב לב.
בעלי החיים בסיפור חיים לצד בני אדם - הסוהר ובתו, שוטרים ואנשי חוק, צועני ובעלת דוברה, ואף שבעלי החיים הם הגיבורים הגדולים של הסיפור ולבני האדם רק תפקידים נקודתיים – הסיפור משקף את ההומניזם כהשקפת עולם.

קנת גרהם נולד באדינבורו ב-1859. כשהיה בן חמש הסתיים גן העדן של ילדותו; אמו, שהייתה מרכז המשפחה והעניקה לילדיה חום וחום ובלבביות, חלתה ומתה בתוך ימים, והוא ואחיו נשארו בחזקת אביהם. הלה, פרקליט אמיד אך חלש אופי, חיפש ניחומים בשתייה וכשחדל לתפקד נשלחו הילדים לסבתם. האישה הקפדנית גידלה את ארבעת הילדים ביד קשה אך במסירות, ושנים אלה בבית הכפרי על גדות התמזה נחרתו בזיכרונו של גרהם כשנות אושר. בגיל תשע נשלח הילד חובב הבדידות לפנימייה באוקספורד, והשיטוטים בקרבת הנהר היו לו מפלט משגרת החיים בין מבוגרים שנחשבו בעיניו 'צרי-אופק ונעדרי דמיון'. גרהם שסיים את לימודיו בהצטיינות שאף ללימודים גבוהים באוקספורד, אך דודו שמימן את חינוכו דרש ממנו לעבוד ולפרנס את עצמו. גם את המעבר הזה חווה גרהם כגירוש. אחרי שנתיים של לבלרות בחברה שבבעלות דודו התקבל גרהם לעבודה בבנק המרכזי של אנגליה. במהלך השנים זכה לקידום ומילא תפקיד בכיר ששכרו בצדו (על פי יהודה אטלס, 'ילדים גדולים – כרך 1: האנגלים', ידיעות אחרונות ספרי חמד 2004). כיסופיו לבית שנאלץ לנטוש ולחיי המשפחה שהתרסקו ליוו את קנת גרהם כל חייו והם חוזרים ומופיעים בספרים שכתב, וגם כאן. מרחיב ואומר על כך יהודה אטלס: 'מות אמו, התמוטטות האב, הנטישה וההגליה נצרבו בזיכרונו כגירוש מגן-עדן [...] באף אחד מכתביו בעתיד לא יזכיר גרהם, ולו ברמז, את אביו ואת אמו. הגעגוע לחזור אל בית ישן שניטש יעבור בספריו כחוט-השני. מרגע שעזב את סקוטלנד בנה סביב עצמו חומה בצור וחיפש את סיפוקו הרגשי במקומות, לא באנשים' (שם, עמ' 93). 

הרוח בערבי הנחל שראה אור ב-1913 תורגם לעברית פעמים אחדות: ב-1956 בידי יונתן רטוש, ב-1984 בידי אוריאל אופק, ב-1986 בידי יעל רֶנֶן ועתה בידי המתרגמת עטרה אופק, בתו של אוריאל אופק.
המילים האנגליות Mole, Rat, Otter, Badger ו- Mr. Toad תורגמו למילים עבריות שונות: אצל רטוש מצויים השמות חפרפר, עכברוש-המים (ובלשון חיבה – עכבּוֹרֶש), כלב-המים, מר תחש ומר קרפד. אצל אופק הם נקראים חולד, עכבר-המים, לוּטרה (שהתרגום התייחס אליה בלשון נקבה), סמוּר וקרפד, ואילו יעל רֶנֶן השאירה במקומן את בחירותיו של רטוש. בעיבודים מסוימים של הספר החליף 'מר גירית' את 'מר תחש'.
באחרית-דבר מספרת המתרגמת עטרה אופק: '...גיליתי שמלאכת העריכה מחייבת בעצם תרגום מחודש, וליתר דיוק – ללכת בעקבות תרגומו הלירי של אבי (אוריאל אופק, נ'ל), צעד-צעד, וליצור בעזרתו תרגום נאמן ומעודכן יותר לימינו'. 

להלן ארבע גרסאות של ארבעת מתרגמי הספר לקטע אחד, ענוג ונוגע ללב, המתאר את הרגע שבו קולט חפרפר בדרכו מן היער אל ביתו של נברן המים את ה'קריאה' המזכירה לו את בֵּיתו:
'הבית! זו משמעותם של קולות הקריאה הלוטפים הללו, של המגעים הרכים הללו המרפרפים באוויר, של הכפות הקטנות והסמויות הללו המושכות וסוחבות, הכול לעבר אחד! הוי, ודאי סמוך הוא אליו מאוד עתה, ביתו הישן אשר נטשו בחיפזון ולא חזר לבקשו מעולם, ביום ההוא כאשר גילה את הנהר לראשונה! ועתה משלח הוא את צופיו ואת שליחיו לתפשו ולהביאו' (תרגום יונתן רטוש, 1956)
הבית! זו הייתה המשמעות של אותן קריאות מלטפות, אותם מגעים רכים שנישאו באוויר, אותן ידיים קטנות ונעלמות המושכות וגוררות, כולן כולן לכיוון אחד! אין ספק, הוא חייב להיות קרוב אליו ברגע זה, אל ביתו הישן שנטש בחופזה ולא שב לחפשו, מאז אותו יום רחוק שבו גילה לראשונה את הנהר! ועתה שלח אליו הבית את גששיו וסייריו כדי שילכדוהו ויחזירוהו אליו' (תרגום אוריאל אופק, 1984) .
'הבית! זו הייתה משמעותם של הפנייה המלטפת, של המגע הרך הנישא באוויר, של הידיים הקטנות והסמויות, שמשכו וסחבו אך ורק לכיוון אחד! כן, אין ספק שהוא קרוב אליו ברגע זה, ביתו הישן, שאותו נטש בחיפזון ולא שב לחפש אותו מאז היום שבו גילה לראשונה את הנהר! ועשיו שלח הבית את סייריו ושליחיו כדי ללכוד ולהחזיר אותו אליו' (תרגום יעל רֶנֶן, 1986).
'הבית! זה היה פירושן של אותן הפצרות מלטפות, אותם מגעים רכים שנישאו באוויר, אותן ידיים 'קטנות נעלמות המושכות וגוררות, כולן לכיוון אחד! מה, הוא בטח נמצא ממש קרוב אליו כרגע, ביתו הישן שנטש בחופזה ולא שב לחפשו ביום ההוא, כשגילה לראשונה את הנהר! וכעת שיגר אליו הבית את סייריו ושליחיו כדי שילכדוהו ויביאוהו אליו' (תרגום עטרה אופק, 2018). 

'הספר הזה כולו שירה', כתבה עטרה אופק באחרית-דבר, וצדקה.

ספרים מאותו מדף:
במבי, מאת פליקס זאלטן
החצוצרה של לואי, מאת א'ב וייט
משפחתי וחיות אחרות, מאת ג'רלד דארל
גבעת ווטרשיפ, מאת ריצ'רד אדמס
הסייח השחור, מאת אן סואל
(כולם ראו אור בתרגומים חדשים בסדרה 'הרפתקה – סופרים מתרגמים קלאסיקה')

הרוח בערבי הנחל מתאים לבני שש ומעלה, ילדים ומבוגרים.
ד'ר נירה לוין