אלף-בית ספרים סופרים מאיירים עניין                                                                                                                         kkkk

סיפורו של דוקטור דוליטל

כתב: יו לופטינג
איורי פנים: יו לופטינג
תרגמה: עטרה אופק
מודן ואוקיינוס 2013
143 עמוד, מנוקד

הגיבור הספרותי-תרבותי הידוע בשם דוקטור דוליטל בא לעולם ב- 1920. הספר סיפורו של דוקטור דוליטל, THE STORY OF DOCTOR DOLITTLE, מציג דמות יוצאת דופן עד מאוד; 'רופא מוסמך שידע המון דברים' וזכה להערכה רבה מצד החולים והבריאים עד שחיבתו לבעלי חיים הבריחה את לקוחותיו. הרופא היקר מקבל את עצתם של מוכר-המזון-לחיות ושל התוכִּית החכמה שלו, מפסיק לטפל באנשים, לומד את שפות בעלי החיים ומתחיל לרפא חיות. במרכז הסיפור - הרפתקאותיהם של הרופא הטוב וידידיו בעלי החיים באפריקה, שאליה נסעו כדי לרפא את הקופים ממחלה מדבקת. מאז הספר הראשון כיכב דוליטל בסדרת ספרים שלמה, במחזות ובסרטים, ושמו הפך למושג בהקשרים חוץ-ספרותיים, חברתיים וירוקים.
'חשבתי על בני אדם,' אמרה פולינזיה, 'בני האדם עושים לי בחילה. הם חושבים שהם כל כך נפלאים. העולם קיים כבר אלפי שנים, נכון? והדבר היחיד בשפת החיות שבני אדם למדו להבין זה שאם כלב מכשכש בזנב, הוא מתכוון לומר 'אני שמח!' - מוזר, נכון? אתה הבנאדם הראשון שמדבר כמונו. אוי, לפעמים אנשים מרגיזים אותי בצורה איומה - הם כל כך מתנשאים... מדברים על 'החיות האילמוֹת'. אילמוֹת! - הא!'
קטע זה משיחתם של התוּכִּית פולינזיה והדוקטור הדגול (עמ' 21) משקף את דעתו של המספר על בני האדם, כפי שיחושו בוודאי הקוראים שיבחינו בטון העוקצני-לגלגני השזור בסיפור: הרופא חי בעיירה קטנה ושמה 'שלוליה-לחוף-ביצה' (9); על אחותו המסורה של הדוקטור, הדואגת לו ולשמו הטוב, נאמר 'ועד מהרה שב הדוקטור וחזר להרוויח כסף; ואחותו, שרה, קנתה שמלה חדשה והייתה מאושרת' (23); וכשהרופא ובעלי החיים מתארגנים לנסיעה לאפריקה, הם מעדיפים להפקיד את מפתחות הבית אצל הסוס הקשיש (33). המספר אינו נרתע גם מהטחת אמת קשה בפרצופיהם של קוראיו - צעירים ומבוגרים. כשהמשלחת נוחתת באפריקה נאלצים הרופא וחבריו לשמוע מפי המלך את דעתו על האדם הלבן: 'לפני שנים רבות הגיע איש לבן לחופים האלה, ואני הייתי נדיב אליו מאוד. אבל אחרי שחפר בורות באדמה כדי להוציא מהם זהב, והרג את כל הפילים כדי לקחת את חטי השנהב שלהם, הוא ברח מכאן בחשאי בספינה שלו - בלי לומר אפילו תודה' (42).
סיפורו של דוקטור דוליטל תורגם בראשונה לעברית ב- 1929 בידי אברהם סולודר וזכה לשם דוליטל הרופא ומאורעותיו. בתרגומה של זהר שביט (1975) נקרא הספר עלילות דוליטל הרופא. חלק מספרי ההמשך תורגמו אף הם לעברית, בהם מסעי דוליטל הרופא, הדואר של דוליטל הרופא, הקרקס של דוליטל הרופא, דוליטל הרופא על הירח ואחרים.
התרגומים השונים, מדרך הטבע, משקפים את השינויים שחלו בעברית ובנורמות התרגום במשך השנים, אבל במידה לא מבוטלת גם את השקפתו המקצועית של המתרגם. השם הפיוטי 'מדמנה בגיא השלוליות' של זהר שביט הפך ל'שלוליה-לחוף-ביצה' השקוף אצל עטרה אופק; התוכי פולינזיה בתרגום של שביט הפך לתוכית פולינזיה אצל אופק; 'ספק המזון לחתולים' אצל שביט נקרא 'מוכר-המזון-לחיות' אצל אופק; הפרק 'ושוב דאגות פרנסה' אצל שביט נקרא 'עוד בעיות כספיות' אצל אופק; 'זה יהיה הקש שישבור את גב הגמל', אומרת אחותו של הרופא בעניין התמסח, אבל אופק נוקטת קיצור חסר-פשר עבור קורא העברי - 'זהו הקש האחרון', ובעל החיים עצמו מסתפק ב'אליגטור'. השוואת התרגומים עשויה להניב מסקנות מעניינות גם על הכשירות הלשונית של הקוראים הצעירים כפי שהיא נתפסת בעיני המתרגמת. אגב, שמה של 'החיה היחידה בעולם בעלת שני ראשים' השתנה בצדק, מ'דְחִיק-סְלִיק' הסתוּם בתרגום זהר שביט ל'דְחוֹפוּם-שוֹכְתִי' המצחיק בתרגום החדש. 

הספר נחתם באחרית דבר אישית של המתרגמת עטרה אופק (בתו של חוקר ספרות הילדים, העורך והמתרגם אוריאל אופק שאף הוא תרגם מסיפורי דוליטל), הנוגעת בהומור שבספר, במשמעות שמו של הרופא ובאישיותו המורכבת, ובשאלות של אתיקה ותקינות פוליטית.

ספרים מאותו מדף:
קוראים בוגרים עשויים למצוא עניין והנאה בשלושה עיבודים מחורזים לסיפורי דוקטור דוליטל, שנעשו לפני עשרות שנים בידי רפאל ספורטה: דוליט הרופא, מסעי דוליט ללימפופו ודוליט בלימפופו ('אץ דוליט, רץ דוליט, ממהר, ממהר - / שם חולים מחכים - אסור לאחר! / ודוליט מאהיל על עיניו בכפו - / ממלמל בשפתיו: לימפופו! לימפופו! / אך איה לימפופו? / איפה לימפופו?'). הסיפורים התפרסמו בשעתם כספרונים בהוצאת תפוח, מעוטרים באיוריה של איזה (הרשקוביץ). עתה אפשר למצוא אותם בתוך ארמון החול, אסופת שיריו וסיפוריו של רפאל ספורטה


סיפורו של דוקטור דוליטל מתאים לבני שמונה עד שתים עשרה, ולאלה שבעלי חיים וחמלה אנושית יקרים ללבם.
נירה לוין